מיתוס #1

כתיבת המאמר הזה הונעה בהתכתבות עם לקוח פוטנציאלי וסדרת מאמרים על עיצוב פנים שנשלחו אליי לעריכה על ידי עיתונאי.
לפני כתיבת המאמר הזה, החלטתי לבדוק אם מישהו כבר כתב מאמר כזה לפניי. מצאתי וקראתי מספר מאמרים בנושא "מיתוסים בעיצוב פנים"

כל המאמרים הללו נכתבו על ידי עיתונאים, לא מעצבים. הבעיה היא שמעצבים כותבים מעט על עיצוב, בעוד שעיתונאים, בשל חוסר המיומנות שלהם, מאמינים שהם יכולים לכתוב על כל נושא, מזינים מיתוסים ואי הבנות הקשורים למקצוע המאתגר שלנו. יהיה מועיל למעצבים לכתוב יותר על מקצועם. אני מציג לכם את נקודת המבט של מעצב על בעיית המיתוסים בעיצוב פנים:

מעצבים הם אנשים יצירתיים.

מי מרוויח מהמיתוס הזה?

  • מעצבים שיש להם בעיות בארגון עצמי. שמסת disappearing, לא עונים לשיחות, לא מופיעים לפגישות, מאחרים, ומפספסים מועדים. "אני אדם יצירתי!" או "אין לי השראה היום!"

  • בונים שרוצים להגדיל את משמעותם בעיני הלקוח על ידי תיוג המעצב: "מה אתם מצפים ממנו? הוא אמן! הוא רק מצייר תמונות יפות."

למה אני בטוח שההגדרה "אנשים יצירתיים" לא מתאימה למעצבים? ראשית, זה נובע מההגדרה עצמה של עיצוב כאמנות תעשייתית. עיצוב, מטבעו, נמצא בצומת של תכנון, בנייה, המצאה, ויצירת אסתטיקה. הייחודיות של העיצוב היא שכל פריט נחשב לא רק במונחים של תועלת ויופי אלא גם במונחים של תהליך התפקוד.

"יצירתיות" ויכולת יצירתית הן, במידה מסוימת, תכונות מולדות בכל אדם נורמלי. פסיכולוגים רואים ביצירתיות רמה גבוהה של חשיבה לוגית. המדד המרכזי של אדם יצירתי, התכונה המשמעותית ביותר שלו, היא נוכחות של יכולות יצירתיות, הנחשבות כיכולות פסיכולוגיות אינדיבידואליות של אדם שעונות על הדרישות של פעילות יצירתית ומהוות תנאי לביצועה המוצלח. יכולות יצירתיות קשורות ליצירת מוצרים חדשים, מקוריים, עם חיפוש אחר אמצעים חדשים לפעולה.

  1. מעצבי פנים, בניגוד לאמנים, נתקלים במספר רב יותר של תנאים ומגבלות בפרקטיקה שלהם שצריך לקחת בחשבון במהלך תהליך העיצוב.
  2. מעצבי פנים, בניגוד לאמנים, אינם המחברים הבלעדיים של הפרויקט שעליו הם עובדים. שותפי העבודה של המעצב כוללים לעיתים קרובות אנשים חסרי יכולות יצירתיות: מעצבי אוויר, בונים, מנהלי עבודה, לקוחות, מנהלי מכירות של אולמות תצוגה של רהיטים, יצרני רהיטים.

  3. עבור מעצבי פנים, בניגוד לאמנים, הפונקציונליות, פתרון משימות העיצוב שהוגדרו על ידי הלקוח, חשובה יותר מאסתטיקה ושאיפות יצירתיות.

  4. מעצבי פנים, ככלל, לא יוצרים שום דבר חדש; הם פשוט מרכיבים רעיונות של אחרים. מהות עבודתו של מעצב פנים, במונחים פשוטים, היא לבחור את הפתרון המתאים ביותר מתוך האפשרויות הקיימות, למצוא מקום לכל פריט. אם ניכנס לעומק, על המעצב לפתור את כל הסתירות הרבות בין הצרכים המפורשים והמרומזים של הלקוח, משימות העיצוב, והמציאות המוצגת על ידי גבולות הקירות הנושאים, תוך צורך להתאים אוסף משמעותי של פריטי פנים בתוך גבולות אלו.

 

הסתירות והמגבלות נוצרות על ידי: טכנולוגיות בנייה, תקנות בנייה, סטנדרטים, מגבלות תקציב, דרישות טכניות להתקנת מערכות הנדסה, אינסטלציה, גופי תאורה, מערכות אוורור, וכו'.

 

משימות עיצוב, שנוצרות מתוך הצורך לפתור סתירות רבות, משאירות שדה צר להגשמת משימות יצירתיות שהמעצב עשוי, אם ירצה, להגדיר לעצמו.

 

מסקנה #1

עבדו עם מעצבים שאפתניים שמגדירים לעצמם משימות יצירתיות. שאלו את המעצב שלכם: "אילו משימות הגדרתם לעצמכם, מלבד אלו שדיברנו עליהן במטלה הטכנית במהלך הפגישה הראשונה שלנו?"

 

מעצבי פנים, ככלל, לא יוצרים עיצובים חדשים לרהיטים או לגופי תאורה, לא ממציאים שילובי צבעים חדשים. הם לא מציגים לעולם גוונים חדשים של אפור. זה לא בסמכותו של המעצב לשנות באופן רדיקלי את המרחב האדריכלי של הדירה או הבית המעוצב. לפחות, שינויים משמעותיים באיכות הנכס בדרך כלל לא מושגים. אי אפשר לעבוד בצורה קונסטרוקטיבית על עיצוב פנים עם מעצבים ש durante התהליך, מציירים גופי תאורה, רהיטים וחומרי גמר שהמציאו. פרויקט עיצוב כזה הוא יקר להפליא ליישום או לחלוטין לא בר ביצוע. זה פשוט "תמונות יפות" ללא אפשרות להחיות אותן.

 

מעצבי פנים עובדים עם אובייקטים אמיתיים וקיימים. הם לא יוצרים ישויות חדשות. המוצר המקורי והייחודי של היצירתיות שלהם הוא קונגלומרט של פתרונות מוכנים (מודולים) שמתאימים בקפידה זה לזה ומייצגים שלם הרמוני אחד.

5. מעצב פנים לא יוצר "דבר כשלעצמו," משהו אידיאלי ומושלם. התוצאה של עבודת המעצב היא פשרה – ויתור הדדי בדעות: של המעצב, הלקוח, המעצבים והבונים כדי להשיג תוצאה שתהיה מדויקת ככל האפשר למשימות העיצוב שהוגדרו. ניסוח נכון של משימות עיצוב הוא בסיס אמין שעליו עומד בניין ה"עיצוב פנים".

6. עבודתו של מעצב פנים אינה שלמה לעולם. עבודת המעצב לא שייכת לו, בניגוד לאמן. לאחר שהפנים נבנה והדיירים נכנסים, הוא מתחיל לחיות את חייו העצמאיים, ללא תלות במעצב. הדיירים פולשים בצורה חודרנית להרמוניה שנוצרה על ידי המעצב ומבצעים את ההתאמות שלהם: הם מסדרים מזכרות ותמונות על המדפים. הם מכסים מיטות "מעצבים" בכיסויי מיטה צבעוניים. בקיצור – הם מאכלסים את הפנים. בעלי ה"עיצוב מעצבים" לא תמיד יש את הטעם והרצון לשמור על התמונה ההרמונית האידיאלית. השנים עוברות… הדיירים משתנים. לדיירים החדשים יש רעיונות משלהם על יופי. הם רוצים לעדכן את הפנים, להתאים אותו לעצמם. לפעמים תפקיד החדר משתנה: משרד הופך לחדר ילדים. חדר אמבטיה הופך לחדר כביסה או לאחסון. הזמן עובר, והפנים מתיישנים. כל האלמנטים של הפנים: דקורציה, גימורים, רהיטים ואפילו צורות יוצאים מהאופנה, אחד אחרי השני. לאחר עשרות שנים, רק הדברים היקרים ביותר נשארים במקומם, מה שמצא באמת את מקומו האידיאלי.  

"…זה לא

כל כך הרבה יצירה של אישיות אינדיבידואלית, אלא של חברה שלמה; זה יותר

תוצאה של מאמצים יצירתיים של האנשים, מאשר התפרצות מבריקה של גאון, זהו שכבת משקע

שהושארה על ידי אומה; שכבות, שהוטלו במשך מאות שנים,

מהות,

שהושארה כתוצאה מההדרגתית של החברה האנושית;

בקיצור, זה סוג של יצירה אורגנית. כל

גל של זמן

משאיר את משקעיו על האנדרטה, כל דור — את שכבתו, כל

אינדיבידואל מוסיף את האבן שלו. כך פועלים בונים, כך פועלים דבורים,

כך פועלים אנשים."

(ויקטור הוגו)

  

7. המעצבים הטובים ביותר שעבדתי איתם לא היו בעלי השכלה מקצועית בעיצוב פנים, ולא הייתה להם השכלה אמנותית. לעיתים קרובות הם אפילו לא יכלו לצייר!   בית הספר הטוב ביותר למעצב הוא להשלים פרויקט מורכב מהתחלה ועד הסוף פעמים רבות, רבות. עם פיקוח של מחבר!!!

 

8. איך מעצבים מגזימים בחשיבות ה"בהירות" בעבודתם.   הייתה לי הכרות – מעצבת פנים, שאמרה שכדי להמציא פנים, היא צריכה "לישון עם זה (הפנים)." לחוות את הפנים שאתם הולכים לעצב, להיכנס לרוחו, להכיר אותו, לחיות אותו. ואז לחכות ל"בהירות" בלילה.   אני לא מאמין בפרודוקטיביות של גישה זו.   ראשית, כי הפנים שהיא יצרה לא עמדו באף ביקורת מקצועית. שנית, המתכון הזה נראה לי פשוט מדי. שלישית: מה אם ה"בהירות" לא מתרחשת? אולי אפשרות זו צריכה להיות מצוינת בחוזה העיצוב…